
שירי מאמינים
טלית
עיניים עצומות וידיים על הלב
או קידות ומצמוצים ומלמולי כאב
אולי השתחוות ונגיעות בכתף
או עם קוביה על המצח בטלית להתעטף


מזוזה
גרגר אבק לא תרשה על המזוזה
זו המקבועת בשער האחוזה
לנשקה בכניסה לא שכחת
האם את הבורא זכרת?
אוטו
שבעה סיבובים סביב החומה
מאה פסוקים לאור הלבנה
ראש תרנגול לקורבן נמלק
ועדיין האוטו לא נדלק
טחורים
אנחנו חבורת עבדים נרצעים
מבוקר עד ערב עובדים וטורחים
למען חבורת גנבים נכבדים
שעל גבינו ממלאים כיסים
ההווה כמו העבר רצוף ייסורים
העתיד מבטיח רק חובות וטחורים
גלה לנו את הסוד, אדונינו
איך נוכל לשמוח בחלקינו?
ביצה
מי בא קודם, האל או התפילה?
מי הראשון, התרנגולת או הביצה?
מי טרם מי, הצרה או הישועה?
מי אדון האמונה, אלוהים או אתה?

חכם שיעי מתעמק במהות האל
מתמתיקה פשוטה
תאמין בהמוני אלים וכך תזכה לגאולה,
חשבו החכמים הפרה-היסטוריים.
,תאמין בכמה אלים וכך תזכה לגאולה
.חשבו החכמים הקדמונים
,תאמין בשני אלים, טוב ורע, וכך תזכה לגאולה
.חשבו החכמים העתיקים
תאמין באל אחד וכך תזכה לגאולה,
חושבים החכמים המודרניים.
תאמין באפס אלים וכך תזכה לגאולה,
יחשבו החכמים העתידניים,
ואז חייבת לבוא הגאולה...
,מתמטיקה פשוטה
!או שאין דבר כזה, גאולה
חלון
הי אתה המסתכל מהחלון
מעבר לרחוב נמצא ביתי
אני ארצח אותך בקלון
שמא הסתכלת על אשתי
עידוד
לקבל עזרה משמיים
צריך סוג של קידוד
תמיד יש רצון או שניים
למזל לתת עידוד
מדפדף
את האל אתה רודף
כבוד ובצע אינך הודף
בספרי קודש הנך מדפדף
כל היום מחרף ומגדף
מחליף עדשות
איזה צדיק טהור אתה, שלא מדבר עם נשים,
מציף בדמעותיך קברי צדיקים.
חרד שמא יעלו אותך על הצלב,
אם אחרי הפּוּלְקֶה תשתה כוס חלב.
עד מתי תהסס להתנצח עם רבנים סוחרי ברכות
המערפלים את בינתך בניסים וישועות?
עסקנים המוכרים קמעות לחסרי ישע,
כמו דילרים של הרואין ממשפחות פשע?
לא יקרה לך כלום אם תסיר לכמה רגעים,
עדשות הצובעות בורים בגוון של קדושים,
דאגות מבוקר עד ערב ממאכלים אסורים,
ובמקם להכשיר את השכל להכשיר כוסות וסירים?
עד מתי תתייפח ותקווה במחשכים
שהידור מצוותיך ירשים את היושב במרומים?
אולי הוא מחכה בעצב בשחקים,
לרגע של התפכחות בו תסיר את האזיקים?
השמיים בוכים על כניעתך להצגה הפולחנית,
שאותה אימצת בעיוורון כתכלית הרוחנית,
מחכים בתקווה שתפקח את העינים
ותבין שפג תוקף חוכמת ימי הביניים.
המלאכים מייחלים שתצא למאבק הקשה,
גם אם ייגעו לך בגיד הנשה.
תחדל להשתעבד לדיינים ורבנים,
ותתעלה בן חורין, כראוי לצלם אלוהים.
אופיום להמונים
במקום לכעוס על הנער השואל אותך במבוכה,
אם הנחת תפילין ואמרת ברכה,
חייך לצעיר הנרגש הלכוד ברומן,
ואופיום ההמונים ערוך לו על השולחן.
הוא מזמין את כולם לריטואל הכפייתי
כשהוא קופץ את שרירו הטבעתי.
זו היא דרכו של כל חתן,
זה מנהגו של כל נרקומן .
הוא אינו מסוגל להשתחרר מהסמים,
או לשכלל את תמונת הממלכה במרומים.
הוא מאמין שהבוס מחלק ממתקים
על ביצוע עיוור של טקסים ופולחנים.
אם כל פולחן או מנהג דתי
היה צובר שכר שמיימי,
בית המקדש לא היה נחרב,
ובכנען לא היה שום קרב.
אין בו שום עוז להאבק עם האל.
כשיעקב העז הוא זכה בשם ישראל.
האומץ להשליך הבלים קדושים מהחלון,
הוא מקנה השכר ברקיע העליון.
סגידה עיוורת וסליחות לצרוח,
טלה מסכן לכפרות לזבוח,
את זה הנביאים ביקשו לשכוח
ובמקום זאת, את עין התבונה לפכוח.
אולי המצוות הן לא המטרה,
אולי הם רק תרגילי תמיכה,
והרבנים משרים אימת חטא ושררה,
כי בעצמם אינם מבינים את המערכה.
זכור כי חווינו את שיא הקדושה
באוהלי מדבר בנפש נחושה,
לפני ההלכה והציוויים הקטנוניים,
טרם הכיפה והבגדים השחורים.
כשהרב יסביר לך את רצון האל
כשלזקנו הארוך הוא במבוכה משתעל,
תלטף את ידו הצנומה בחמלה,
תשאל אותו בנימה עדינה.
איפה היה האל בשואה?
למה הוא לא עונה לשום תפילה?
לאן הוא נעלם 2000 שנה?
מדוע הוא לא מרפא לנו שום מחלה?
מבראשית לגיבושנו כעם של אלוהים,
לפני היותינו יהודים מאמינים,
טרם אסונותינו הרבים המשונים,
קודם לתורה, למצוות ולמשפטים,
אנחנו בני אדם פשוטים,
ללא חטאים וללא חוקים.
האל נתן לנו שכל והגיון
וכתב בעצמו בספר הקדמון,
"אַשְׁרֵי אָדָם, מָצָא חָכְמָה; וְאָדָם, יָפִיק תְּבוּנָה."
מדוע אף אחד לא מסביר את זה בגמרא?
לפי שכלו יהולל איש", זה כתוב בתורה.
"לפי מצוותיו יהולל איש", לא מופיע בשום צורה.
החסידים הדוחפים את הטקסים בכוח,
ומדכאים את חופש פעולת המוח,
נטעו בנו פחד שנשלם ביוקר
אם לא נניח תפילין בבוקר.
הפולחנים המחניקים של חז"ל
נועדו בעיקר למלא את החלל,
לאחר שהוחרב בית המקדש,
לגבש את השורדים סביב עניין חדש.
כדי לקלוט ולהבין את בורות הרבנים,
רומז מורם ורבם של כל התנאים,
יוחנן בן זכאי אדמור האדמורים,
לכל התמהים והמאמינים העיוורים:
"אם תשים את כל חכמי ישראל בצד אחד של המאזניים,
ואת אליעזר בן הורקנוס בצד השני של המאזניים,
יהא הוא בעצמו ולבדו מכריע את כולם".
אמאי למימר הדא? - כי רבים השוטים בקהלם.
ואם תשים את כל חז"ל יחד עם אליעזר בצד אחד,
ואת אלעזר בן ערך בצד שני,
יהא הוא לבדו מכריע את כולם",
מחזק אבא שאול את הביקורת על רפיון שכלם.
והנה אלעזר בן ערך הגדול מכל חז"ל יחדיו,
חי חיי חופש חילוניים בקיץ ובסתיו,
והנער התקוע עם פולחן התפילין,
מכור כעיוור לסוג של קוקאין.
ראש הסנהדרין שמעון בן שטח בתקופת היוונים,
נלחם בכשפים כדי לטהר את היהודים.
הוא תלה למוות 80 נערות ישראליות באשקלון,
וקיבל מחז"ל תג צדיק במקום אות קלון.
רבי עקיבא הצדיק כביכול,
שעד גיל 40 היה אפס גדול,
שרף לנו את רוב הספרים העתיקים,
החליף את לוח השנה לזה של הבבלים.
והכריז מלחמה על הרומאים.
הוא אחד מגדולי מעצבי חז"ל,
שהמליכו את הפולחן ובגללם האל נבל.
הם מנציחים אותנו כעם אומלל,
ועלינו האחריות לעצור את זה הגל.
אסור לחטט באף בשבת לפי ההלכה,
עד כדי כך החוקה הבבלית נפוחה.
היא כלל לא הייתה קיימת לפני חז"ל,
והיום היא אופיום להמונים וזה ממש חבל.
אבדה התפילה החופשית ונשכחה אהבת האלוהים,
נותרו רק רבנים, משגיחים, ומוהלים,
שלדבריהם עתירי ההבל והצביעות,
כל המלחמות נובעות מחוסר צניעות.
כל שבוע קם עוד רב שרלטן
שמוכר נרות לריפוי סרטן,
ולא מעט חסידי כשרות וטהרות,
נתפסו מכשירים שדיים של נערות.
הגיע הזמן להעיר את אחינו החרדים,
מהאופיום הפולחני שאת תבונתם מרדים.
אלוהים יקר תקן להם את הרזולוציה,
שלכבודך הם סוף סוף יביאו אבולוציה.
הנחה נכונה
יש להניח תפילין כדי לזכור בלבבך,
לאהוב את השם בכל מאודך,
ככתוב בשמע ישראל
מפיו של משה בעצמו.
אבל על פי ההלכה
שעושה סדר בדברים
ובהתאם לדברי החכמים
שפירושיהם תמיד סותרים,
שמירת מצווה כה חשובה
היא פעולה קדושה כשלעצמה.
שכחו את אהבת האל ווכחני ההלכה,
העיקר שתניח את התפילין בדרך הנכונה.
קוביה על הראש את נפשך לגאול
שבעה ליפופים על יד שמאל
שום סריטה על עור הרצועות
כך תזכה לניסים ונפלאות.
פירוש הדבר שלפי דברי החכמים,
יש להניח תפילין לא כדי לזכור את האלוהים,
אלא כדי להניח אותם בדייקנות לפרטי פרטים,
אבסורד בכל קנה מידה.
במילים אחרות, אני מניח בשעה מסויימת לפי ההלכה,
עם קשירה מוקפדת לפי ההלכה,
כדי לבצע במדוייק את פרטי הפולחן,
שהפך למהות העניין במקום אות וסימן.
טעות בפרטי הטכס הקדוש תוציא אותך אשם,
אפילו אם כן זכרת לאהוב את השם.
הפולחן הפך לעצם העבודה הקדושה,
ההפך מהכתוב בספר התורה.
מהצד נראה כי זו הפעולה,
דומה ממש לעבודה זרה.
הכלב שלי
יום אחד הכלב שלי פנה אלי בשפת בני אדם,
ואמר, אדוני, אתה המלך הגדול מכולם.
הגבעות רוקדות לפניך והשמים מזמרים,
אני עבדך לעולמי עולמים.
הסתכלתי עליו והרמתי גבה,
איך הכלב שלי מבין את השפה?
רק שנינו היינו בחדר.
שאלתי אותו מה לא בסדר.
ואז הוא התקרב אלי וביקש סליחה,
אמר בבקשה, ושוב ביקש מחילה.
התחנן שאקבל את תודתו,
והלל אותי כאילו יצא מדעתו.
ואני תוהה מה לעשות
עם הכלב הזה הוגה המחשבות,
הוא לא מפסיק לחלק לי מחמאות
ולהתחנן לרחמים בעיניים דומעות.
ושוב הוא מזמר במבטא גרגרני,
איזה ישות נשגבה אנוכי.
את שמך אדוני, כולם מפארים,
ואני מנסה לעכל את המילים.
בקול בכייני הוא מייבב ואומר,
אין מלבדך.. שמים וארץ אתה יוצר.
ולמחרת הוא שוב חזר על אותה הצגה,
וכך במשך שבועיים, ללא הפוגה.
ואז הוא התחיל לבקש ניסים,
למשל, שאשמיד את כל החתולים,
שאתן לו בשר עוף ודגים,
ואגרש את כל הכלבים האחרים..
כדי שאבין כמה הוא רציני,
הוא בישל כל בוקר גור בן שנה עבורי,
ובערבים הגיש לי צלחת עם עצמות,
והתחנן שאשלים לו את כל הבקשות..
הוא התפלל לכל כך הרבה דברים
שהתחלתי להתעייף רק מהמילים.
עכשיו אני תוהה אם להעיף אותו מביתי,
או להפנות אותו לאלוהים האמיתי..