תורת האמת הנצחית

בחמישה כרכים עבים עתיקים

שעברו שיפוצים אצל סופרים ומלכים,

וודאי יש הבדל בין מוצא שפתיים,

לתמליל אלוהי שנכתב בשמיים.

 

הבעיה היא לא הקדושה שאתה רוחש,

ולא דמעות חנופה המראות כמה אתה מתרגש.

הבעייה היא שאם הפסוק ניתן מפי השם,

אז אינך יכול להיות מקורי אלא רק להתרשם.

 

אין מוסיף ואין גורע,

אין קוצר ואין זורע,

רק מעלה גרה מזדקן                     

הלועס קמח ישן ופוחד להתלונן.

 

אם אינך מסכים לזה

כי נדמה לך שאתה תחת חוזה,

דע כי יש לכך השלכות,    

ילדיך ייוולדו עם עיניים חלשות.

 

הכתובים גדושים בתודות לאל

על הטוב שהאציל על בני ישראל,

אך דפדוף קצר בדפי ההיסטוריה

מוכיח את הפגם בתיאוריה.

 

מה בעצם נתן האל לעם הסגולה,

שלכבודו הוא כורת לעולליו את העורלה?

אם את מיטב חוקי התורה, חמורבי חקק לעמו,

עוד טרם הולדת אברהם ומשה נביאו?

 

ואם התורה היא חיקוי מאוחר

של מוסר בבלי משנות העבר,

אז על מה מתרברב העם הנבחר?

הייתכן כי, בעצם, על שום דבר?