רקוויאם לחוזר בתשובה

ניורולוגיה תיאולוגית   

בחור משקיף מהחלון במבט תמהוני,

מייד מזוהה כמתוסכל דיכאוני,

טיפוס מוטרד  במצב מצוקה

הזקוק מייד למעט חמלה.

 

אם ישקיף מהחלון באותו מבט תמהוני,

ובקצה שפתיו סיגריה דלוקה,

הוא כבר  לא יזוהה כעלם במצוקה,

אלא כפילוסוף השקוע במחשבה עמוקה.

 

זה עניין של מצב, זמן ומקום

אם מציבים מישהו בפיסגה או בתהום,

אם רואים את המלך לבוש או עירום.

וכך זה היה בזמנים העתיקים  

כשצמחו המשיחים והנביאים הקדמונים.

 

רק לאחרונה מצאו את ההורמון

שקובע אם אתה פסיכופט או גאון.

סכיזופרנים חולמים חזיונות, שומעים קולות,

ומתקשרים עם מלאכים בתנועות מוזרות.

 

אם מעלים להם אסטרוגן, מורידים דופמין,

מעודדים קצת את חיי המין,

ולוקחים אותם לשחייה באגם,

הם שבים להיות ככל האדם.

 

אבל אחרי 40 שנה במדבר,

כשחוץ מקצת מן אין שום דבר,

סכיזופרן הזועק חזיונות כל הזמן

בין עמוד אש לעמוד עשן,

מתקבל כנביא הרואה את הנולד

ומעביר גזרות מהאל בדיעבד.

במרכבות אש מעופפות, שרפים וצלילי עוגב,

הוא מתריע על חורבן ומבטיח עתיד נשגב.

כל מענה חסר משמעות

לכל שאלה בכל מהות

הוא סוד מתורת הקבלה

לעם הארץ הנכסף לגאולה.

רוח הקודש הספוגה במלמוליו

מחרידה את כל שומעיו.

שערו פרוע  ובגדיו בלים,

כיאה לשליח של מלך המלכים.

זעקותיו ואיומיו על ההמונים,

בספרי קודש נרשמים.

 

בין אם הוא קדוש מעונה,

או משוגע שראשו לשמיים מופנה,

מתקהל סביבו ציבור חסידים

המוכן לסקול את מבקריו באבנים.

 

בימים רגילים ותקופות רגועות

הוא נראה דביל עם תנועות מפגרות,

אך בשעות קשות בעידן של פרעות

הוא משיח צדק המבשר ישועות.

 

ירמיהו בעצמו מזהיר,

"אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל נְבִיאֵיכֶם

וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם

וְאֶל עֹנְנֵיכֶם וְאֶל כַּשָּׁפֵיכֶם

אֲשֶׁר הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם..."

 

לצד הסכיזופרנים מרעיפי ההזיות,

נולדו גם נשאי OCD   לאורך הדורות.

חולים בעלי הפרעה אובססיבית,

כל חמש דקות שטיפת ידיים קומפולסיבית.

 

הסטייה הפטולוגית לטהרה וניקיון

מקבלת פרשנות של  צו  עליון.

כך משכנעים תמהים חסרי מטרה,

להתכונן לחיי נצח בעולם הבא.

 

הסימפטום של המחלה האנושה

הופך לסימן של אצילות וקדושה.

לא תיטול ידיים, את השטן אתה משרת .

תאכל חזיר, דינך כרת.

​

מזונות אסורים לא מטהרים כלום,

זה פולחן פרהיסטורי נפוץ שזכה לפרסום.

התנזרות משרה תחושת שוא של טהרה,

כי כך פועלת תופעת פלסיבו הפוכה.

 

לצד מתנבאים והוזים  אלה,

היה עוד סוג של מחוללי פלא.

זן נוסף של מפרשי רצון שמיים,

עם רעידות גפיים ומצמוצי עיניים.

 

בעבר התקבלו כהתגלויות תיאולוגיות,

כמעט כל הסטיות הפיזיולוגיות.

תזזית  אפילפטית עם קצף בשפתיים

היא אות שהנה, מגיע מסר מהשמיים.

 

מין אצלהם זה חטא ובושה

עוף עם גבינה זו סיבה לסקילה.    

קפוצי סבר נטולי הומור,

עיניהם חלשות וזקנם צחור.

במקום לטפל להם בשיקום התסמינים,

מכתירים אותם לנביאים וכוהנים,

ומתפללים בכמיהה שיגיע על חמור,

משיח  כזה שיחולל עולם טהור.

 

כך זכינו לפסיכופטים קדושים,

שקבעו וקובעים לנו סדרי חיים.

תודות להם ותמליליהם הסתומים

אנחנו כבולים בהלכות ודינים,

משועבדים באין ספור איסורים.

הם נבעתים משינוי וחדשנות.

חנוקים באותם פולחנים ואותה דקדקנות.

כך במשך אלפיים שנות  גלות,

אבד לחלוטין כושר ההסתגלות.

 

מזל שלא היו אז תרופות

למיתון פסיכוזה ואיזון דופמין,

אילו היה להם ואליום וריטלין,

היינו עדיין משתחווים לשמש ולכוכבים.

 

היום סליחות אנחנו צריכים לצרוח

כי למישהו היה גידול במוח.

אפילו אנשים נורמטיבים, מלומדים ושפויים,

מאמינים שיום צום יכפר להם על כל החטאים.

טכסים פגאנים של טהרות וכפרות,

דין מוות על נסיעה בשבתות.

חרדות קטטוניות מחילול קודש

ותפילות לירח בכל ראש חודש.

 

במקום פיסיקה ואומנות לומדים פולחני כשרות.

במקום תכנות מחשבים לומדים נידה וזבחים.

במקום להטיל ספק, שונאים לנצח את זרע עמלק,

מתעלמים מעובדות ומתנחלים באגדות,

לא מסוגלים להפריד בין אמת לאשליות.

אחרי הכול, איך הרבנים  יקבלו פידיון,

אם יוציאו מהמשוואה את פרי השיגעון?

אם יתחילו להשתמש ביותר ההיגיון

ויבינו שגן עדן זה חכה עם פיתיון?

 

בינתיים לאיש אין אומץ  לעדכן את המיתולוגיה,

ואין מי שיוסיף לגמרא פרק בניורולוגיה.

מתחננים 3 פעמים ביום לשוב לציון הבנוייה,

אך משריצים בברוקלין ולונדון, לא רחוק מהכנסייה.

 

בגלל שכל הספקנים כבר מזמן נסקלו,

רק סכיזופרנים ופרנואידים נותרו.

הדי.אן.איי שלהם הוא זה ששרד

עם עשרה צאצאים לכל אחד.

וכך על פי תורת האבולוציה,

כולם עכשיו הם אותה רפרודוקציה.

אותו לבוש אותה חשיבה,

כמו  סיר מלא באותה לביבה.

אז תחשוב פעם לפני שאתה מתפלל, 

מה נראה לך שרוצה האל,

ואיך אתה מושפע מהורמון משתולל. 

מה הטעם בסליחות ושבח,

למי שמעדיף חסד ולא זבח.